לילות אוסטרליה 2

{ פברואר 11, 2007 @ 11:28 pm } · { יין ישראלי }

בטעימת השיראזים השניה של חברת מארש שבניגוד לטעימת השיראזים הקודמת שהוזכרה בפוסט הקודם שכללה רק טעימה קטנה של ההיצע של חברת מארש הטעימה השניה הייתה קצת יותר מעמיקה ואף כללה 2 יינות לבנים חביבים שעליהם דווקא לא ארחיב הפעם.

שיראז שוטפייר סורן קלארק 2004:

אחד הכוכבים של הערב, צבע סגול חזק אף כבד מלא בפרי מרוכז, בפה מגיע הבום בכניסה לפה אפשר להרגיש במכת חום ומתיקות  אח"כ היין הופך לקצת יותר מריר ושוקולדי גוף כבד טעמים של דובדבנים בשלים ופירות יער חמיצות נעימה ומאוזנת, וסיומת שוקולדית ארוכה. בסה"כ מדובר ביין מאוד מהונדס ומאוד מתחנף שיודע בדיוק איך להקסים את השותה ועושה בזה עבודה נפלאה שיראז כבד וכיפי. ציון:91 מחיר:135 שקל

שיראז  רוקבר 2004 מקלרן וייל 2004:צבע סגול אטום עם שוליים בהירים באף אפשר להרגיש פרי סגול מתקתק טיפה סוכרייתי אפילו, בפה פרי מרוכז ומריר עם טעמי חבית מורגשים, גוף מלא אבל חמיצות לא מורגשת מספיק. ליין סיומת בינונית מרירה במקצת.היין עוד צריך קצת זמן להפתח אבל עדיין לא מדובר בלהיט גדול שיראז כבד ולא מאוזן ולמרות מחירו האטרקטיבי ביחס לשאר היינות התמורה כאן לא גבוהה. ציון:86 מחיר:75 שקל

שיראז סטונהורס קייסלר 2004:צבע שחור דיו עם שוליים סגלגלים, פרי שחור מתובלן באף, בפה גוף כבד ופירותי עם חמיצות גבוהה מידי שקצת מפריעה ליין סיומת קצרה מידי וטעם מסיים מריר במקצת של חבית. ציון:88

בסה"כ למרות נפילות אחדות פה התרשמתי מאוד לטובה מהמבחר הנאה שמציגה חברת מארש עם תמורות טובות לכסף ומותגים שמייצגים בהצלחה רבה את השיראז האוסטרלי המהולל, אך למרות זאת בטעימה השניה שכללה 6 שיראזים שונים אי אפשר שלא לשים לב לדמיון הרב שבין השיראזים  ולחוסר הייחודיות ביינות על אף שמדובר ביקבי בוטיק שאמורים לתת מוצר עם קצת יותר יחודיות ועם קצת יותר אופי מאשר היינות שמיוצרים ביקבים הגדולים באופן סדרתי.בנוסף אחוזי האלכוהול הגבוהים נותנים אותותיהם עם הזמן ונותנים תחושת כובד מסויימת וכאן אני חושב שטמונה אחת הבעיות הגדולות בשיראזים האוסטרלים ואולי ברוב יינות העולם החדש בכלל, חוסר ייחודיות! עוד פירותיות מוחצנת ועוד מתיקות ואחוזי אלכוהול שרק עולים ועולים ונדמה שאין לזה סוף.עם חקלאות מודרנית שמפיקה  רכז פרי ברמה גבוהה מאוד ומגיעה לתוצאות מאוד דומות שנה אחרי שנה ועם נוסחה קבועה של פרי מרוכז ומוחצן ושימוש מסיבי בעץ ואותם יועצים שמשתמשים בנוסחה הזאת בחצי מיקבי תבל זה רק עניין של זמן עד שהיין יאבד את נשמתו ויהפוך לעוד מוצר בייצור תעשייתי, שלא לדבר על רמות האלכוהול הגבוהות שלגוף קשה לקבל בכמויות גדולות. תעשיית היין צריכה לקחת פסק זמן ולעשות חושבים ולהחליט לאן פניה מועדות כי המגמה של יינות עתירי עץ ופרי חסרי כל יחודיות ושל מותגי על עם מחירים בשמיים שנועדו בעיקר להבלטת האגו ולסימול סטטוס חברתי מסויים הורסת את כל הקסם והיחודיות שבעולם היין ועושה ממנו עוד סתם עוד מוצר.